סוגים מומלצים של עצי פרי בגינה

במאמר זה נעסוק במגוון סוגי העצים אשר ניתן לשתול בגינה הביתית. תוכלו לראות את רשימת עצי פרי הפופולאריים לשתילה, מביניהם תוכלו לבחור את המתאים לכם. יש לזכור כי כדאי שהבחירה תהייה לאחר בדיקת תנאי האקלים והקרקע, ורק לאחר התייעצות עם מעצב גינות, גנן בעל ידע בנושא או עם אנשי המקצוע במשתלה. מומלץ לעיין במאמר הקודם בנושא עצי פרי לגינה, בו סקרתי את אופן הגידול של עצי הפרי בגינה, כולל הקשיים האפשריים בגידולם.

משפחת ההדרים

משפחת ההדרים מכילה סוגים רבים של עצי פרי, והם פופולאריים מאוד בגינות רבות. רוב הסוגים פורחים בתחילת האביב ומניבים פירות במהלך עונת החורף. יוצא דופן מביניהם הוא הלימון אשר מניב פרי מספר פעמים בשנה. לפריחת עצי ההדר ריח נעים, חזק וייחודי המקיף אותם. לפרות הדר יש ערכים תזונתיים רבים וחשיבות רבה בכל תפריט בריאות. עצי הדר אוהבים חשיפה לשמש אך רגישים לתנאי קור קיצוניים, ויש לשתול אותם במרווחים של 3-4 מ"ר כדי לאפשר להם גדילה בריאה וחזקה, והנבת פירות איכותית. עצי ההדר חשופים לנזקי חרקים, כגון "עש המנהרות" ו"זבוב הפירות", ויש להכחיד אותם מיד בכדי לא לפגוע באיכות הפירות.

בין הבולטים שבהם ניתן למצוא את הסוגים הבאים:

עץ תפוז – צורתו אליפטית, הוא בצבע כתום, ונחשב להיות אחד הפירות הנפוצים ביותר. טעם הפרי הוא מתוק-חמצמץ, והוא ניתן לאכילה במגוון אפשרויות: פרי טרי וטבעי, מיץ טבעי, מקליפת התפוז ניתן להכין מיני מתיקה וריבות, ניתן לשלב אותו בסלטים, סלט פירות, סלט ירקות אקזוטי, תבשילי עוף, הכנת ליקר ועוד. לעץ התפוז הקלאסי יש זנים נוספים: תפוז מתוק, תפוז תבורי, תפוז ולנסיה, תפוז דם, תפוז סיני (קומקווט) וחושחש.

עץ פומלה – זהו פרי גדול בצבע ירוק בהיר, אשר הופך לצבע צהוב כאשר הוא מבשיל. הפרי עשוי להגיע עד למשקל של 10 ק"ג. קליפת הפרי עבה מאוד ובשרנית, והיא משמשת להכנת ממתקים מסוכרים וריבות. פלחי הפומלה עדינים בטעמם, והם משמשים למאכל בצורתם הטבעית כשהם מקולפים, וכן כתוספת לסלטים טריים הן של ירקות והן של פירות.

עץ אשכולית – פרי האשכולית הוא בצורת כדור פחוס והוא בצבע צהוב. הפרי בערך פי 2 בגודלו לעומת התפוז, והוא הכלאה של תפוז ופומלה. לפרי טעם חמצמץ, ונהוג לאכול חצי אשכולית ולפזר מעליה מעט סוכר, או להכין ממנה מיץ. זן נוסף של האשכולית הוא האשכולית האדומה.

עץ קלמנטינה – צורתה עגולה והיא בצבע כתום עז. טעמה מתוק יותר מן התפוז, והיא מכילה כמות רבה של ויטמין סי. בפרי בין 9 ל-20 פלחים המכילים בשר פרי ומיץ. נהוג לאכול את הקלמנטינה כפרי טרי, ולהכין ממנה מיץ.

עץ לימון – עץ הלימון הוא לרוב עץ קטן, והוא מניב פירות מספר פעמים בשנה. העץ הוא הכלאה של ליים ואתרוג‏. פירות העץ בצבע צהוב והם בטעם חמוץ. הלימון הוא בהחלט חלק בלתי נפרד מתבשילים רבים במטבח. מפיקים מהלימון מיץ לתיבול סלטים, רטבים ותבשילים, הקליפת הפרי משתמשים לעוגות ולאפייה, הוא משמש גם לריבות, מיצים ממותקים, עוגות, עוגיות,מוסים, ליקר ועוד.

פירות סובטרופיים

עצי הפירות הסובטרופיים אקזוטיים גם בפירות העץ וגם במראה של חלק מהם. חלקם ירוקי עד וחלקם נשירים. העצים לרוב מניבים פרי לאחר כ-5 שנות גידול, וזאת במהלך עונת הקיץ עד סוף הסתיו. חלק מהעצים יכולים לגדול בתנאי מזג אויר קיצוניים כמו קור בטמפרטורות נמוכות, רוחות עזות ואף ברד, אך לא באופן קבע אלא לסירוגין. המשפחה כוללת עצים גדולים, קטנים, שיחים וגדר חיה. העצים זקוקים להשקיה מרובה יחסית, והם רגישים ל"זבוב הפירות" , לתופעת הקימחון ולכנימות מסוגים שונים.

עץ אבוקדו – עץ ירוק עד. פרי האבוקדו הוא בצורת אגס, וקליפתו מבריקה. אוכלים אותו כאשר הפרי בשל, בצורתו הטבעית. נהוג לחתוך את הפרי או למעוך אותו ולאכול אותו כסלט, ממרח או מוס. בפרי יש אחוז שומן גבוה.

עץ מנגו – עץ המנגו דורש השקיה קבועה וטמפרטורה חמה. פרי המנגו הוא בצורת אליפסה מאורכת וצבעיו הן כתום-ירוק-צהוב-אדום. גודל הפרי וטעמו משתנה בין זן לזן. אוכלים אותו מקולף וחתוך, מחמיצים אותו, מכינים ממנו את העמבה המפורסמת, וכמובן מיצים.

עץ שסק  – פרי העץ הוא עגול, הוא בצבע צהוב-כתום ובעל טעם מתוק-חמצמץ. פריחת השסק מתחילה בסתיו ואורכת בין 3-4 חודשים. הפרי גדל בצורת אשכולות, וגודלו הוא כ- 4 ס"מ. הוא מכיל כמות סוכר גבוהה, חומצה ופקטין ומשמש למאכל כפרי טרי, להכנת ריבות, עוגות ומיץ טבעי.

עץ ליצ'י – עץ ירוק עד בגודל בינוני שמקורו בסין. הפרי הוא לבן, בשרני ומתוק בעל קליפה מחוספסת בגוון אדום שאינה לאכילה. ניתן לאכול את פירות הליצי הטריים בחודשי הקיץ, אך הם משמשים רבות בתעשיית השימורים.

​עץ אנונה – עץ ירוק כל השנה, חזק ואינו רגיש למזיקים. פרי האנונה בעל צורה מיוחדת עגולה ומכוסה מעין קשקשים בשרניים. הפרי מכיל גרעינים שחורים רבים, ובשר הפרי חלק, עסיסי וטעים מאוד. לאנונה ניחוח ייחודי מיוחד במינו המזוהה איתה. העץ גדל במיוחד באזור מישור החוף, ויש להשקות אותו בצורה מדודה.

​עץ גויאבה – עץ ירוק כל השנה, אשר צורך מים בכמות קטנה יחסית. פירות העץ הם בצורת אגס בצבע ירוק עד צהוב, ויש גם מינים בהם הפרי אדמדם. לגויאבה קליפה דקה, ריח ייחודי וחזק והיא מכילה גרעינים קטנים רבים. היא עשירה בויטמינים רבים כמו ויטמין A, ויטמין B וויטמין C. את הגויאבה אוכלים כשהיא טרייה, אך היא משמשת גם להכנת מיצים, ריבות, ומבושלת כמרק פירות.

מטפסים ושיחי פרי

בהרבה גינות ניתן למצוא גם מטפסים ושיחים קטנים הגדלים לצד סככות, מטפסים על קירות וגדרות, מעטרים פרגולות ועוד. השיחים משמשים כגדר חיה הן בהיקף הגינה והן כשיח נוי בפני עצמו.  חלק מהמטפסים והשיחים נשירים, וחלקם ירוקי עד.

גפן – הגפן מעניקה אוירה איכותית לגינה, הן ביופייה וההן בהיותה צמח עתיק ובעל מראה מיוחד. ובעל היסטוריה מכובדת. פירות הגפן הם הענבים שהינם בצורת אליפסה קטנה בצבע ירוק בהיר, אדום,ורוד, סגול-שחור, בהתאם לזן הגפן. קיימים מאות של זני ענבים. הענבים משמשים למאכל בצורתם הטבעית, להכנת ריבות, שילוב בסלטים טריים ובתבשילים, ציפוי לעוגות, ריבות, להכנת מיצים וכמובן לתעשיית הפירות היבשים והיין.

קיוי – צורת הפרי היא אליפסה, צבעו חום ושעיר וצבעו הפנימי הוא ירוק עם הרבה חרצנים שחורים. הפרי הוא רך וטעים ובעל מרקם חלק, ובעל טעם מתוק-חמצמץ. הקיוי נאכל כפרי טרי, כתוספת מרעננת ויפה לסלטים ולהגשה, לריבות ולמיצים. הפרי מכיל כמות גבוהה של ויטמין סי, והוא מקור מצוין גם לחלבונים, סידן, ברזל ועוד. הפרי נשמר בקירור למשך תקופה ארוכה.

פסיפלורה – צמח מטפס אשר מתפשט בקצב גידול מהיר ביותר. הפרי הוא בצורה עגולה-אובלית, צבעו צהוב או סגול בהתאם לזן. תוכן הפרי הוא רך ולעיתים נוזלי ומכיל גרגרים שחורים. הטעם חמוץ-מתוק, ואוכלים אותו כפרי טבעי בעזרת חצייתו לשני חלקים ואכילת התוכן עם כפית. הפרי משמש גם להכנת מיצים, ריבות והוא ידוע בהיותו מרגיע.

פיג'ויה – שיח נוי בגובה בינוני, בעל פירות טעימים מאכל. הוא ירוק בכל השנה, לעליו צבע ירוק כסוף, ופריחתו המרהיבה היא בצבעי אדום-לבן. השיח עמיד לתנאי קור וצריכת המים שלו נמוכה. פרי השיח מכיל כמות גדולה של ויטמין A. אוכלים את הפיגויה כפרי טרי טעים והוא בעל ארומה ייחודית.

פיטנגו – שיח טרופי בעל צמיחה צפופה של עלים מבריקים בצבע ירוק עז, המשמש כגדר חיה. הצמח ניתן לגיזום פשוט וקל, צורך כמות קטנה של מים, ירוק בכל השנה ופורח בעונת האביב. פירות השיח הקטנים הם בטעם חמצמץ-מתוק, הם צומחים בקיץ והינם בצבעי אדום-כתום.

עצי פרי נשירים

יש קסם מיוחד במינו למראה עצי פרי בשלכת. למרות העלים הפזורים בשטח הגינה, שמהווים פסולת לכל דבר, המראה הוא קסום ומיוחד. מיד לאחר נשירת העלים, העצים פורחים בצבעי לבן וורוד לקראת סוף החורף ותחילת האביב. עצי הפרי הנשירים אוהבים קור.

העצים רגישים לכנימות ובמיוחד לזבוב הפירות, ולכן ניתן לכסות את העץ ברשת נגד חרקים או לעטוף את הפירות בשקיקי נייר אשר מונעים מחרקים וציפורים לתקוף את הפירות.

עץ תאנה – התאנה היא אחת משבעת המינים והיא העץ הראשון שמופיע בתנ"ך. פירות התאנה המתוקים נאכלים גם כפרי טרי וגם בפירות יבשים. עוד שימושים לתאנה הן ריבות מצוינות שרוקחים מהפרי, ליקר תאנים ותוספת טרייה ומרעננת לסלטים, ובישול הפרי עם עוף או בשר.יש לדעת כי עץ התאנה מכיל סוג של רעלן הנקרא פוסילון ועלול לגרום נזק לאנשים בעלי רגישות. בנוסף,  בפרי התאנה יש שכיחות גבוהה יחסית להימצאות חרקים שונים.

עץ רימון  – גם הוא אחד משבעת המינים, ונחשב לעץ יפה במיוחד בשל פריו המרהיב בצורתו דמוית פעמון או גביע, שכתר בקצהו, והן משום צבעו האדום העז. פרי הרימון מכיל אינספור גרעינים עסיסיים ומבריקים, שבכדי לאכול אותם יש להפרידם מהקליפה. הפרי עמיד לאורך זמן רב ובעל טעם מתוק. הרימון הוא שיח או עץ נמוך, שמגיע לגובה של עד 3 מטרים. עלי העץ נושרים בחורף, ושבים ללבלב באביב. פריחת הרימון היא עם פרחים בצבע אדום. המזיק העיקרי לרימון הוא כחליל הרימון.

עץ שקד – עלי השקד נושרים בסתיו ופורחים בתחילת האביב, והעץ זקוק להשקיה בכמות קטנה יחסית. לעץ פרחים יפים במיוחד בצבעי לבן-ורוד. לשקד התרבותי הנפוץ כיום, יש ערכים תזונתיים רבים כגון שומן, ויטמינים, מינרלים, חלבון ועוד. העץ רגיש למזיקים, ובמיוחד למחלות כגון חילדון, קפנודיס, צרעת השקד ועוד. לכן יש לרסס ולהדביר אותו בחומרים חזקים לפי המלצת בעל מקצוע.

עץ אפרסק – קיימים כיום מעל אלף זנים של אפרסקים, ביניהם הנקטרינה ואפרסק הפיתה. מקורם של 6 זני האפרסק הוא בסין. העץ הוא בגובה בינוני, לעלים צורה בעלת חוד ארוך, ופריחתו היא בצבעי ורוד או סגול. פרי העץ הוא בצבעי צהוב-אדום, הוא מכוסה שכבת שערות רכות, והגרעין שלו קשה ומחורץ. לעץ מתאימים תנרי אקלים ממוזג.

עץ משמש – עץ קטן עד בינוני שענפיו ועליו צומחים בצפיפות, והוא צורך מעט מים. לעלים צורת לב בצבע ירוק כהה, ופרחיו בצבע לבן-ורוד בהיר. פרי העץ הוא קטן וצבעו הוא צהוב-כתום. הפרי נאכל בצורתו הטבעית, או כפרי מיובש, מכינים ממנו ריבות, והוא מצוין כתוספת לעוגות.

עץ אגס – יש זנים רבים של עץ האגס ובישראל אנו מכירים במיוחד את זן הספדונה. פרי העגס הוא בינוני, בעל גוונים של ירוק וטעמו מתוק וטעים ובעל ניחוח נעים במיוחד. את הפרי אוכלים כפרי טרי, בסלטים ועוגות, תוספת לתבשילים, או כשהוא מבושל, ועושים ממנו גם מיצים. העץ זקוק להדברה מפני מזיקים כגון פילוקסרת האגס,סס הנמר, עש התפוח וזבוב הפירות.

עץ תפוח ​– יש אלפי זנים של עצי תפוח בעולם, ולכל אחד תכונות שונות. עם הזנים הנפוצים נמנים: דלישס גרני סמית גרנד אלכסנדר, גאלה, אורליאנס, יונתן, פוג'י, ענה ומקינטוש. את הפרי אוכלים כפרי טרי, מבושל, מטוגן, כמיץ או סיידר ועוד. הוא גם משמש להכנת ריבות, רסק, להכנת עוגות, יין ועוד.

עץ פקאן – עץ האגוז נחשב להיות עץ גדול מאד, ונשיר. לכן, מומלץ לשתול אותו בסוף הגינה. העץ לא רגיש למחלות למעט כינמת דביקה בה הוא עלול להדביק צמחים אחרים, לכן יש לטפל בכך באופן מיידי. קצב הגדילה של העץ הינו מהיר, והוא מניב אגוזים רבים בתקופה של סוף הקיץ, והאיסוף שלהם לאחר כחודשיים שלושה. פרי האגוז צומח בתוך קליפה עבה השומרת עליו מפני מזיקים, וכשהוא בשל הקליפה סביבו מתייבשת ונושרת.

לסיום – עץ הזית

אי אפשר לכתוב על עצי פרי בגינה בלי להזכיר את עץ הזית. לעץ העתיק יש מקום של כבוד הן בהיסטוריה והן כחלק בלתי נפרד מגינות רבות. הבחירה בעץ היא בעיקר בשל יופיו של העץ ושל הגזע וגם באווירה המיוחדת שהוא מעניק לגינה. עץ זית הוא ירוק כל השנה ופירות העץ, הזיתים, משמשים ליצירת שמן ולמאכל כזיתים כבושים. בנוסף, לעלי העץ סגולות רפואיות שונות ברפואה ההומאופטית. עליו של העץ הן בצבעי ירוק-אפור והעץ מאריך ימים.