אין דבר טעים יותר מסלט ירקות המתובל בעשבי תיבול שנקטפו לפני דקות ספורות מגינת התבלינים הפרטית שלכם. הטעם הטרי והמרענן, מראה העלים הירוקים הקצוצים ותחושת הסיפוק שמלווה את ההרגשה הנהדרת הזו, ממלאת את הלב שמחה, ואת הפה בטעמים נהדרים.
אחד הגידולים שנחשבים להיות קלים ופשוטים ביותר הוא גידול עשבי תיבול. אין צורך בשטח גדול מידי, ובאמצעים פשוטים מאוד כל אחד יכול ליצור לעצמו גינת תבלינים קטנה בחצר הבית ואפילו במרפסת בבית דירות, או על אדן החלון במטבח שלכם. נכון, תמורת סכום קטן תוכלו לקנות עשבי תבלין בחנות הירקות, אך אין תחליף לטריות ולזמינות שיש בקטיפת כמה ענפי רוזמרין לתיבול תבשיל, או מספר עלי נענע להכנת תה חם וטעים. אז מה כדאי לשתול, ומה צריך לדעת על שתילי הצמחים שיוכלו להיות בערוגת הגינה שלכם?
פֶּטְרוֹזִילְיָה (Petroselinum crispum) – צמח דו שנתי בעל עלים ירוקים, שמקורו מדרום אירופה. לצמח הפטרוזיליה סגולות רפואיות רבות, וביניהן: הפחתת לחץ דם גבוה, הפחתת ריח רע מהפה, הקלה על הפרעות בעיכול, עזרה לפתרון בעיות בכליות, עזרה בטיפול בבעיות בדרכי השתן ועוד. הצמח עשיר בויטמין A, ויטמין C ובברזל. אופן הגידול – תנאי מזג האוויר והאקלים הישראלי מיטיבים עם צמח הפטרוזיליה, והוא הפך להיות פופולארי מאוד במטבח הישראלי. מומלץ לשתול אותו בחודשי ספטמבר-אוקטובר, באדמה או במיכל יחסית עמוק שיאפשר לשורש לגדול ולהתעבות. הצמח זקוק לחמש שעות אור לפחות מידי יום ולהשקיה בהתאם לצורך. הצמח מתרבה על ידי הפצת הזרעים הנמצאים בתפרחת, אך זמן הנביטה הארוך מעודד קניית שתילים ולא זרעים. שימושים – ניתן להשתמש בעלי הפטרוזיליה במאכלים רבים, הן כעלים קצוצים לתיבול סלטים, מרקים, פסטות, והן למאכלים מבושלים או אפויים כגון תבשילי עוף ובשר, מאפים, פשטידות ועוד.. עלי הפטרוזיליה משמשים גם כקישוט ומשמשים כמרכיב ברטבים שונים.
כוזברה Coriandrum sativum) ) – צמח חד שנתי ממשפחת הסוככיים. זהו צמח תבלין בעל עלים ירוקים, שנפוץ בכל רחבי העולם. מקור הכוזברה בדרום אירופה ובמזרח התיכון, אך גם בהודו, צפון אפריקה ודרום אמריקה. מקור השם כוסברה מהודית עתיקה, שם הוא נקרא קוסטומבארי. הצמח מתרבה מזרעים בלבד. יש לזרוע אותו בסביבות חודש נובמבר, בעומק של כ-3 ס"מ. יש לגדל את הצמח בקרקע קלה ועשירה עם ניקוז טוב. עלי הכוזברה משמשים למאכלים אסייתיים, הודים ומקסיקניים ולרטבים כגון רוטב סלסה. לעומתם, לזרעי הכוזברה טעם פיקנטי ומשתמשים בהם במיוחד כשהם יבשים לחלוטין.במידה וקולים אותם הארומה משתבחת, אך יש לעשות בהם שימוש באופן מיידי שכן הזרעים מאבדים את טעמם לאחר זמן קצר יחסית לאחר הטחינה. הבזיליקום מתרבה באמצעות הזרעים הנמצאים בתפרחת. הבזיליקום נחשב כצמח קל לגידול והוא נובט בתוך כשבועיים. ניתן גם להשריש אותו כל ידי הכנסת הגבעולים למים, ולאחר שמתפתחים שורשים ניתן לשתול אותם באדמה. שימושים – השימוש בכוזברה מגוון מאוד, החל מהוספת הזרעים למאפים, לחמים וכן להכנת ליקרים ובירה. הם משמשים כמרכיב עיקרי לתערובות תבלינים כגון תערובות גראם מסאלה, קארי ושמן. בנוסף, הם גם בעלי סגולות רפואיות להפגת גזים במעיים, ובכוזברה קיים חומר העוזר למניעת סרטן.
בזיליקום ((Ocimum basilicum – הוא צמח תבלין השייך למשפחת השפתניים. הבזיליקום ידוע גם בשמו ריחן, בשל הריח המיוחד שלו. מקור השם עוד מימי הביניים, וקיימות אמונות וטקסים רבים הקשורים בו. שימושים – הבזיליקום משמש גם כמרכיב בעלים הטריים וגם כתוספת למאפים, פסטות, סלטים, פיצה, תבשילים ורטבים כגון רוטב פסטו, רוטב פיצה ועוד. הריחן בעל סגולות רפואיות כדוגמת שיפור זרימת הדם ושיפור בעיות במערכת העיכול. עושים בו שימוש להרגעת אדמומית בעיניים והקלה על גירודים בעור, טיפול כנגד ריח רע מהפה, הגנה מפני עששת וכן לטיפול לכאבי ראש ולגזים. בבזיליקום יש נוגדי סרטן והוא מסייע לבקרת רמות סוכר בדם אצל חולי סכרת.
רוזמרין (Rosmarinus Officinalis) – שיח רב-שנתי ירוק-עד, בעל תפרחת כחולה. גבעולי הצמח עמוסים בעלים קטנים וחדים בעל פרחים תכולים. ניתן להרבות את הצמח על ידי ייחורים או מזרעים. הוא עמיד לתנאי מזג אויר קשים כמו זיהום אויר או יובש, ונחשב כאחד מצמחי הנוי הנפוצים ביותר בארץ.שימושים – ניתן להשתמש ברוזמרין כשהוא טרי או מיובש. ענפי הרוזמרין משמשים כתבלין לתבשילי עוף ובשר, למאפים, פשטידות, לחמים, תבשילי קדירה ועוד. הוא רכיב חשוב במטבח הצרפתי ובשאר ארצות אירופה. לצמח תכונות אנטי-בקטריאליות, וכן הוא מכיל חומצות שונות שהן נוגדי חימצון. מהצמח מופק שמן רוזמרין המופק מהעלים והפרחים, נמצא בשימוש נפוץ בתעשיית התמרוקים והתרופות. לרוזמרין סגולות רפואיות ויעילות כגון: טיפול בהרחקת כינים, טיפול בכאבי ראש חזקים, שיפור בעיות עיכול על רקע נפשי, חולשה של מחזור הדם ועוד.
קורנית (Thymus) – ישנם 350 סוגים של קורנית, ומקורם בדרום אירופה, אסיה וצפון אפריקה. זהו סוג של צמח תבלין רב שנתי וירוק עד ממשפחת השפתניים. לעלי הצמח ריח ארומטי, ולעיסתם משאירה קרירות בפה. הצמח ידוע גם בשם טימין והוא צומח בתנאי שמש חזקה, אך עמיד גם בתנאי יובש וקור. שימושים – הטימין עשיר בברזל וניתן להשתמש בו בהיותו טרי או מיובש. העלים הטריים, אותם ניתן למצוא בכל השנה, עשירים בטעמים אך מחזיקים מספר ימים בלבד. , צרור של מגוון עשבי תיבול שנותן ניחוח לתבשילי ציר ולמרקים. נעשה שימוש בעלי הטימין לאחר ייבוש, והם שומרים על טעמם הרבה יותר מאשר שאר עשבי התיבול. הטימין משמש לתיבול מאכלים רבים כגון: תבשילי עוף ובשר, מרקים, תבשילי עגבניות, מרינדות ועוד. טעמו חזק אך הוא אינו משתלט על שאר הטעמים. הטימין מכיל רכיבים צמחיים דמויי אספירין, ומשמש לטיפול בבעיות במערכת הנשימה, כמו כן יוצרים ממנו שמן בעל סגולות רפואיות שונות.
מרווה (Salvia) – צמח ממשפחת השפתניים ובו מעל 700 מינים, מהם 24 הגדלים בארץ. צמח המרווה הוא אחד מצמחי התבלין וצמחי המרפא העתיקים והנפוצים בישראל, ואכן השם העברי הקדום של המרווה מופיע כבר בתלמוד. לצמח המרווה חשיבות רבה ויתרונות לאדם – היא מרכיב חשוב בייצור תוספי תזונה, מקור לחומצות שומן, היא משמשת כצמח מרפא, משתמשים בה לתיבול מאכלים וחליטות תה, ועוד. נוסף על כל אלו, זהו צמח גן בעל ניחוח נעים ופריחה יפה, והוא גם צמח בר בעל חשיבות אקולוגית. המרווה ניתנת לשימוש גם בזרעיה המיובשים הידועים בשם צ'יה, ונעשה בה שימוש רב במכסיקו ובגואטמלה. הזרעים ניתנים לשימוש בשלמותם או לאחר טחינתם.
עירית – (Allium schoenoprasum) צמח תבלין רב שנתי ממשפחת השום. מוצאו מסין, והוא מגיע לגובה של כ-30 ס"מ. לצמח העירית ארומה עדינה יותר מאשר השום והבצל, והיא משמשת בעיקר כאשר היא טריה וקצוצה לסלטים ומאפים. ניתן לראות שימוש רב בעירית במטבח הסיני לקישוט, או כירק מוקפץ המעניק צבע וטעם עדין. העירית יכולה לצמוח מזרעים עם תחילת האביב, רצוי באדמה חמימה המספקת לה לחות. היא צומחת נהדר באדמה בוצית עשירה בחומר אורגני, וזקוקה לפחות לשש שעות של שמש.
נַעְנַע– (Mentha) צמח רב שנתי ממשפחת השפתניים, כולל 30 מינים, ומתוכם 4 גדלים בארץ. לצמח פריחה עדינה והיא לרוב בחודשים יוני עד אוקטובר. ישנם סוגי נענע עם עלים חלקים, וסוגים אשר העלים מכוסים בשערות עדינות. על העלים יש בלוטות אשר מכילות שמן ריחני ובו חומר המנתול המשמש רבות בתעשיית רפואת השיניים, גם בשל היותו פועל על קצות העצבים וגורם לתחושת קור חזקה. הצמח משמש כצמח תבלין בעיקר לחליטות תה, משקאות וכתוספת לתבשילים שונים, מלוחים או מתוקים. הנענע משמש לחליטת עלים כנגד טיפול בבחילות, גזים חום וכאבי ראש. צמח הנענע גדל במהירות, הוא יפה ורענן במראהו ויש להשקות אותו בתדירות גבוהה.
אוֹרֶגָנוֹ (Origanum vulgare) – הנקרא בעברית אֲזוֹבִית פְּשוּטָה. זהו שיח רב שנתי ממשפחת השפתניים. יש מספר זנים של אורגנו וכולם נחשבים כצמחי תבלין. הוא נפוץ באירופה, ובמערב אסיה שכן הוא מושפע מאוד מתנאי האקלים והקרקע. מקור השם מיוון, שם נהגו להשתמש בו עוד בתקופה העתיקה לריפוי מחלות ולבישול. טעמם של עלי האורגנו הוא ארומטי, ומעט מריר. עלי האורגנו משמשים לתיבול ופופולאריים במיוחד באיטליה, ובמטבח הים תיכוני. הוא ממרכיב חשוב ברטבים על בסיס עגבניות, תוספת לפיצה, כבישת זיתים, תוספת לתבשילי ירקות ובשר ומרקים. האורגנו שהינו מבין עשבי התיבול הנפוצים הגדלים בארץ, מכיל ריכוז גבוה של חומצות קרבוליות ולכן עשיר ביותר בתכולת נוגדי חמצון. הרפואה הסינית עושה בו שימוש לכאבי ראש, חום, צהבת וגירודים בעור. בנוסף הוא משמש להקלה על השיעול ושיפור העיכול.
לואיזה (Aloysia) – שיח רב שנתי בעל עלים משוננים ומעט חדים ופרחים קטנים, ממשפחת הוורבניים והכולל 35 מינים שונים. מביניהם הנפוץ ביותר בארץ הוא הלואיזה הלימונית. הלואיזה גדלה בגינות רבות והשימוש העיקרי שלה הוא בחליטת תה מעלי הצמח. הלואיזה יכולה להיות תבלין עדין למאכלים כגון סלטים, דגים ועוף, ולתיבול סלטי פירות, ריבות ועוד. באירופה נוהגים להשתמש בלואיזה גם לייצור תרכיזי מיצים, גלידות ורטבים שונים. בנוסף, העלים מפיצים ריח לימוני חזק ונעים. ניתן להשתמש בעלים הטריים, אך ניתן גם לייבש אותם כך נשמח ריחם הלימוני. צמח הלואיזה ידוע בהיותו מרגיע במקרים של עצבנות והפרעות שינה, נגד כאבי גרון, גזים והפרעות במערכת העיכול. הלואיזה המרעננת משמשת גם בתעשיית הקוסמטיקה לייצור קרמים, שמפו ונוזלי סבון שונים.
צמחי התבלין והמרפא עוטפים אותנו מכל עבר, ונמצאים כמעט בכל מקום. את חלקם ניתן למצוא גם בגינות ציבוריות, ניתן לגדל אותם בגינה הפרטית, רשתות המזון והטבע מוכרות אותם בצורתם הטבעית או כזרעים ועלים יבשים, ואין ספור מוצרים אשר מיוצרים מהם. צמחי התבלין מתבלים את המזון שלנו, מקשטים את הגינות ועוזרים בריפוי מחלות שונות. לכן, אין פלא שהם הפכו להיות פופולאריים כל כך, ובו בזמן גם מסקרנים במיוחד. השימוש העתיק שנעשה בהם, כל אותן מרקחות ותרופות עתיקות שיצרו מהן, ובנוסף על כך טעמם הארומטי שאין דומה לו, זהו ההסבר לכך שיש להם מקום של כבוד בכל מקום בו יצמחו. לפירוט על מגוון צמחי התבלין הקיימים תוכלו להיכנס לקישור הבא.