אז מה הסגנון שאתם אוהבים? איזו גינה תרצו שתהייה לכם? אוהבים קווים ישרים ומדויקים? טבע פראי? גינה עם ניחוחות של חו"ל? ססגונית וטבעית או אולי אלגנטית ומדויקת? ואולי…אתם לא ממש סגורים על הסגנון ורוצים להיחשף לכל מה שאפשרי, ומשם להתחיל לבחור? אם כן, אז קדימה…בואו נצא לדרך עם מדריך המפרט על סוגי הגינות השונות:
גינות הן סוג של יצירה אומנותית אישית ביותר. אומרים שעל טעם ועל ריח אי אפשר להתווכח, וזה תופס גם כאן. כמו בכל סוג של אומנות, הטעם והיופי משתנים מאדם לאדם ומדעה אחת לשנייה. מה שחשוב זה לשמור על כללים בסיסיים של עקרונות העיצוב, תכנון חכם ונכון, התאמה לסגנון החיים והרמוניה של צבעים, ומה שנשאר וחשוב יותר מהכל זה שתאהבו את הגינה ואת המראה שלה.
פינת ישיבה, משטח דשא קטן וכמה גופי תאורה פזורים במרחב, בהחלט יכולים לספק לכם צורך בסיסי לטובת מרחב ירוק סביב הבית. אבל אם אתם רוצים גינה מרשימה ויפה שתספק לכם גם חוויה ואיכות חיים, צריך לחשוב צעד אחד קדימה, כלומר, לחשוב על עיצוב גינה עם רעיון וסגנון ייחודי.
במדריך זה נתמקד בסגנונות עיצובי הגינה הפופולאריים, חלקם מותאמים לאקלים הים תיכוני בארצנו והם מתאימים לבתים פרטיים, וחלקם יישארו כנראה בגדר חלום…
גינה ים תיכונית היא הגינה המתאימה ביותר לצמחייה המקומית בישראל. גינה זו היא צבעונית וססגונית מאוד, בעלת מגון של טקסטורות, ריחות וטעמים. עיצוב הגינה נחשב לפשוט וטבעי, ואפילו צנוע, והוא מאופיין בחיפויי קרקע טבעיים כגון חלוקי נחל, טוף וחצץ, שילוב טרסות, מסלעות ואבני מדרך, שבילי הליכה, פרגולות, אלמנטים עם מים ויצירת מראה טבעי המתמזג עם הטבע שסביבו. בגינה ישולבו חומרים מקומיים שונים של אבן, עץ, אדני רכבת וברזל, וכאמור צמחיה עמידה לתנאי האקלים באזור, חסכונית במים, וכזו המאפשרת תחזוקה קלה ופשוטה.
מבחר הצמחים באזור הים התיכון מגוון ועשיר, והוא מאופיין בצמחי גינה עמידים וחסכוניים במים. העצים המאופיינים לאזור הם בעיקר: אלה, כליל החורש, שיטה ואלון, עצי שבעת המינים: זית, תמר, חרוב, רימון ותאנה, שיחים שונים כגון: ורדים, גפן, הדס, ערבה, רותם, יסמין והרדוף, וכמובן קקטוסים על מגוון סוגיהם. גם לצמחי התבלין מקום של כבוד בעיצוב והם מעניקים מלב נוכחותם המיוחדת, גם שלל ניחוחות ואפשרות להשתמש בהם במטבח הביתי, וביניהם ניתן למנות : רוזמרין, לבנדר, מרווה, קורנית ועוד. הפרחים המשולבים בגינה יעניקו לגינה מראה של פריחה מרהיבה בעונות הקיץ, החורף וחלקם לאורך כל חודשי השנה. ניתן לשתול פרחים חד עונתיים ורב עונתיים רבים כגון : כובע הנזיר, טופח ריחני, פטוניה וגרניום וכמובן פרחי בר מתורבתים כגון צבעונים,רקפות, כלניות, תורמוס ונוריות. פרחי בר יפים מעטרים גם הם את הגינות: חמציץ, פרגים וסביונים.
במסגרת הסגנון הים תיכוני, קיימות גינות שמזוהות לפרטי פרטים עם הנוף הארץ ישראלי, ונוהגים לסווג אותן כגינות ארצישראליות מובהקות. בגינות אלו אנו רואים קשר עמוק לשורשי התרבות הקדומה תוך התאמה לנוף המקומי, לצמחייה באזור ולאלמנטים בהם עשו שימוש לפני 2000 שנים ויותר. בגינות נוטעים עצים המוזכרים בתנ"ך וידועים כעצי שבעת המינים, והם מותאמים כמובן לאקלים בישראל.
בסגנון הכפרי ניתן לזהות אלמנטים רומנטיים, ובעיקר מדובר בגינה שקטה, נעימה ורגועה, המעניקה תחושת חמימות ואינטימיות. האווירה השוררת בגינה היא כפרית והעיצוב מתאים במיוחד לגינות קטנות ובינוניות בעלות מראה טבעי. בגינות הכפריות יש פינות קטנות וקסומות,צמחיה רבה וערוגות שונות. הערוגות רחבות וצפופות ובהן שותלים קבוצות מרוכזות של צמחים שונים, כשכל קבוצה מתאפיינת בסוג צמח שונה ובגודל אחר, תוך תשומת לב ושמירה על זרימה והרמוניה. השבילים הם חלק מתכנון הגינה, אך מעבר להיותם אלמנט עיצובי המעניק עניין לגינה, הם מיועדים קודם כל למעבר ולהליכה בהם. השבילים מיוצרים ממגוון חומרים טבעיים כמו אבני מדרך, חלוקי נחל וגרנוליט, מולצ', אדני עץ ועוד. צבעי הערוגות ססגוניים מאוד, ומקורם בפרחים הנשתלים בהן. בערוגות נהוג לשתול צמחים רב שנתיים, וביניהם פרחי עונה, פקעות וזרעי פרחים, כך מתקבל מראה צבעוני ועשיר במשך כל חודשי השנה. גינות כפריות ידועות גם בצמחי התבלין הרבים שנשתלים בהן, כגון: רוזמרין, מרווה, נענע, לוונדר, לואיזה וזעתר הערוגות מעטרות את מרחבי הגינה בצורה חופשית, וצורתן היא מפותלת, כך מתקבל מראה רך ונעים לעין. עוד בגינות אפשר לראות עצי פרי רבים ושיחים וצמחים מטפסים. בגינות כפריות יש נטייה לשלב אלמנטים עתיקים ונוסטלגיים, כגון כלי עבודה עתיקים, חפצים ישנים כגון גלגלי עגלות עתיקים, מאזני שקילה,כדים עתיקים שונים, משאבה ידנית של באר ועוד. לצד הענתיקות ניתן לראות גם אלמנטים שונים של מים, פרגולות וסוכות גפנים, טרסות ומסלעות.
גינה בסגנון טרופי מזהים בקלות בשימוש בצמחים טרופיים כגון: דקלים במגוון סוגים, ציקסים, במבוקים, אוזן הפיל, פיקוסים, ציפור גן עדן, שרכים, צמחים מטפסים, עצי פרי טרופיים ועוד. היא מתאימה גם לאקלים של ישראל במיוחד באזורים לחים וחמים, ונחשבת כגינה קלה לתחזוקה, למעט הצורך בתחזוקה שוטפת של ניקיון וגיזום הצמחים והעצים. הגינה מאופיינת בהצללה שמקורה בעצים ובצמחייה סבוכה ופראית, וצמחים בגבהים שונים וצפופים, ושיחים לא סימטריים. צבעי הגינה הם בגוונים רבים של ירוק ומרקם מעניין ואקזוטי לעלים. המראה המתקבל הוא עשיר, מלא ופראי, ומעניק למרחב תחושת ג'ונגל קטן בגינה הביתית. להשלמת המראה מומלץ לשלב אלמנט מים שיוסיף אותנטיות רבה. יש לקחת בחשבון כי צמחיה טרופית צורכת כמויות מים רבות, ולכן כדאי להתייעץ בכל הנוגע לבחירת העצים והצמחים השונים, ולבחור את המתאימים ביותר לסוג האדמה ולתנאי האקלים. הגינה משרה תחושת טבע פראי וראשוני והנמצא בה מרגיש אוירה טבעית ושופעת ועם זאת אקזוטית ומרגשת.
לגינה הצרפתית מאפיינים ייחודיים מאוד, הכוללים בעיקר קווים ישרים, סימטריה ועיצוב מוקפד. בגינה זו ניתן לראות צמחים רב עונתיים עמידים וחזקים ולצידם תוספות של פרחים עונתיים מתחלפים. הצמחים והפרחים נשתלים תוך הקפדה על גיאומטריה וקווים ישרים בצורה אסתטית ומוקפדת. מדובר בסגנון שהוא ההיפך המוחלט מגינה טבעית ופראית, ויש לקחת בחשבון שהן ההקמה והן התחזוקה של גן צרפתי הן יקרות מאוד ביחס לאופציות האחרות. הגינה הצרפתית מזוהה במיוחד עם תכנון מוקפד ומראה מושלם ומטופח בכל עונות השנה. בין מאפייני הגן הצרפתי ניתן להבחין באלמנטים ייחודיים כגון: תכנון גיאומטרי ובו קווים ישרים, ערוגות גיאומטריות, גיזום מוקפד וסימטריה מדויקת. עוד ניתן לראות בגן הם מתחמים בצורת מלבנים, ומבוכים שנוצרים על ידי גיזום מדויק של שיחים, למתחם ובו שבילים מפותלים. ייחוד נוסף לגן הצרפתי הם אלמנטים שונים של מים : בריכות נוי, מזרקות, מפלים ואגמים מלאכותיים, שתילת צמחים ועצים באדניות בנויות וצורת שתילה מיוחדת בצורה ספיראלית. למאמר מקיף על עיצוב גינה צרפתית, תוכלו להיכנס למאמר הבא.
גינה בסגנון איטלקי מאופיינת במראה כפרי וטבעי המזכיר את נופיה הקסומים והכפריים של טוסקנה שבאיטליה. לגינה מאפיינים הדומים לסגנון הים תיכוני כגון חיפויי קרקע, אבני מדרך, שימוש בעץ ובסלעים, פרגולות וסוכות גפנים. הצמחייה גם היא ברובה חסכונית במים, ויש שימוש רב בורדים, גפנים, צמחים מטפסים, שיחי תבלין, פרחים ססגוניים ועצי פרי רבים. את הגן האיטלקי ניתן לזהות בקלות באמצעות הדגש שניתן לשימוש בריצוף קרקע באמצעות אריחים דקורטיביים (מקרמיקה או טרקוטה) וריצוף קירות בסגנון עתיק. תחזוקת הגינה האיטלקית היא קלה ופשוטה, ולכן היא מתאימה לגינות קטנות וגדולות כאחד. להשלמת מראה איטלקי התוספות לגינה תהיינה אדניות טרקוטה מיוחדות, כדים עתיקים, מיכלים מצופים אבני פסיפס, כדי ברזל עתיקים ועוד. במיכלי שתילה אלו יישתלו פרחי עונה רומנטיים וצמחים מטפסים של גפנים, ורדים, בוגנוויליה ועוד.
גינה בסגנון אנגלי משלבת פונקציונאליות לצד יופי ותשומת לב לעיצוב. הגינות בעלות מראה טבעי ואותנטי תוך שמירה על מינימום התערבות בקיים, כך שהגינה נראית טבעית, ולא מעוצבת באופן מלאכותי. אפשר למצוא בגינה האנגלית משטחי דשא רחבי ידיים, עצי פרי, שתילת שיחים ופרחים בצורה חופשית, גינת ירקות, ערוגת צמחי תבלין וגדר חיה. בגינה יהיה מגוון צמחיה עשיר של צמחי נוי, אולם החלק המשמעותי יהיה צמחי תבלין וערוגות עם ירקות. העיצוב יכלול אלמנטים כמו: גדרות עץ גבוהות סביב הדשא, שבילים נוחים להליכה, ספסלי עץ עתיקים לישיבה, בריכת נוי עם דגים או פרחים, מזרקה, מפלי מים, פסלים וכדים, תיבות קינון ומתקני האכלה לציפורים, קומפוסטר לייצור דשן אורגני, מחסן ולעיתים גם חממת זכוכית קטנה. על הגדר הפנימית שמקיפה את הדשא גדלה צמחיה רב שנתית של ורדים או צמחים מטפסים שונים, שהם ירוקים ופורחים כל השנה, ומעניקים תחושה של גינה גדולה וירוקה יותר.
תכנון גינה אנגלית מתייחס לשטח הגינה כמרחב המיועד להרבה תחומים, לכן מחלקים אותו למספר אזורים, כאשר לכל אזור יש ייעוד משלו: פנאי, בילוי, גידול ירקות ועוד. לרוב מדובר בשטח מלבני וצר של כ-500 מ"ר, והגינה ממוקמת לרוב בחלק האחורי של הבית עם חזית קטנה מאוד. עיצוב זה מאפשר ניצול מירבי של כל פינה בגינה, ואין אף שטח מבוזבז. בגינה האנגלית מבחינים מיד בערוגות המוגבהות סביבן מונחות לבנים קטנות בצבעי לבן או אדום, ובהן מעין גינות קטנות הבנויות מסלעים וצמחייה ייחודית. שטחים שונים בגינה, כגון קירות הבית או המחסן, יהיו מכוסים בצמחים מטפסים, מה שיוסיף לגינה נגיעות של רומנטיקה לאוויר, ומראה קסום ומיוחד.
הגן ההולנדי הטיפוסי מתאפיין באווירה צפופה וניצול היעיל של המרחב. הגינה מזוהה עם פרחי הצבעונים המרהיבים ביופיים, ודי בכך בכדי להכתיר את הגינה כגינה הולנדית. בעבר, גינה הולנדית הייתה התיאור שניתן לסוג מסוים של שטח גינה מלבני, שלעתים קרובות היה מוקף בשיחים א-סימטריים, והיא עוצבה בשתילה צפופה של פרחים צבעוניים מאוד, המוקפים גדרות נמוכות בקווים ישרים. אלמנטים נוספים היו אזורים של מים מלאכותיים, עם מזרקות ומפלי מים, שגם הם היו ערוכים בצורה סימטרית. הגן ההולנדי, עם הגיאומטריה והרשמיות שלו, היה בניגוד לגן האנגלי אשר מאופיין על ידי דשא ושבילים לא סימטריים וטשטוש הקווים בין פרחים ודשא שאפשר לשיחים לצמוח לאורך ערוגת הפרחים ללא גבולות. לעומת זאת, המיקום של פרחים ושיחים בגן ההולנדי עשה שימוש ביעילות במרחב ובאור. מכיוון שהולנד היא מדינה צפופה מאוד, הבתים נמצאים בסמיכות אחד לשני, וגם גינות הבתים קטנות מאוד, ולכן כמות האור הזמין אינה גדולה. בגלל מגבלות אלו, לעיצוב הגינות בהולנד יש סגנון ייחודי. הפרחים הנפוצים בגן ההולנדי הם: צבעונים, כלניות, נרקיסים, ורדים, כרכומים. היום, כשמתסכלים על גינה הולנדית טיפוסית, אי אפשר שלא להבחין באסתטיות הרבה, בניקיון ובעיצוב המיוחד שלה. בחלונות הבתים הם נוהגים להציב עציצים קטנים מסודרים בצורה מדוייקת להפליא, וכך גם בכניסות לבתים. בנוסף, טיפוח הפרחים בגינה הוא שם נרדף לעיצוב הולנדי.
גינת נוי יפנית מבוססת על תפיסת החיים הייחודית של העם היפני. הגן יפני הוא מעין יצירת אמנות בטבע, והעיצוב הוא בהשראת תורת הזן בבודהיזם, הנפוץ בתרבויות המזרח הרחוק. . הגן מתבסס על עקרונות הזן שהם פשטות והרמוניה, התמזגות עם הטבע, התבוננות פנימית ויצירת איזון. בעיצוב הגן יוצרים סביבה טבעית שתעניק תחושה של יצירת טבע שהאדם לא עשה בה דבר. הקווים העיצוביים הם פשוטים ונקיים, והגינה מינימליסטית מבחינת האלמנטים שמשולבים בה. לכן, הדיוק זועק מכל פינה. המעצב חייב לדייק בבחירת כל צמח, סלע או שביל, לבחור את החומרים המובחרים והמתאימים ביותר, וליצור התאמה מושלמת ומדויקת למראה הסופי.
האלמנטים שניתן למצוא בגינת נוי יפנית הם אלמנטים של מים, גשר קטן, פנסים נמוכים, ביתנים, מבני אבן, ביתן תה, עצי בונסאי ננסיים ועוד. כל גינה תכיל לפחות אלמנט אחד או יותר. לא בכל הגינות אלמנט המים יכיל מים זורמים באופן פיזי, ולעיתים זו תהייה תחושת מים בלבד, תוך שימוש בשבילי חצץ או בחלוקי נחל וצמחים שונים ליצירת מראה מלאכותי של מים. הגינות היפניות יכילו צמחיה לא גבוהה במיוחד, הכוללת זני במבוק רבים, אורן יפני, שרכים ועוד. בנוסף, יהיו בגן פינות ישיבה מהן ניתן לצפות על אזורים שונים בגן.
עיצוב גינה סיני התחיל כבר לפני 3,000 שנה. החל מהגנים העצומים של הקיסרים הסיניים והמשפחה הקיסרית, שהיו מפוארים מאוד ונבנו לשם רושם ובילוי, ועד לגנים האינטימיים יותר שנוצרו לאנשי הרוח הסיניים והיו אלגנטיים וצנועים יותר. מטרתם הייתה ליצור מרחב שבו יוכלו להתנתק מן עולם החיצוני, תוך יצירת נוף מיניאטורי שהוא חיקוי של הנוף הטבעי, באמצעות אלמנטים בסיסיים של מים, אבן, צמחים ומבנים, וביטוי האווירה המשתנה של הטבע בעונות השנה המתחלפות. המבנים היו מקושטים בסגנון סיני, היו מיועדים להשלים את הנוף הטבעי ושימשו למדיטציה, שתיית תה, קריאה וכתיבה, והאזנה למוזיקה. העיצוב הכללי של הגן היה ביטוי לפילוסופיות החיים, האסתטיקה והתרבות בסין: טאואיזם, קונפוציוניזם, בודהיזם ומאוחר יותר התבססו על עקרונות הפנג שואי . בהתאם לכך, הגנים תוכננו על פי מודל הציורים הסינים הקלאסיים, זרימה ומיזוג עם הטבע, תוך התאמה לתנאי האקלים והטופוגרפיה של האזור. הם התחשבו בגובה העצים, מיקומי אלמנטי המים, וסדר שתילת הצמחים והפרחים בהתאם למיקום הכוכבים ועוד. גורם נוסף בו התחשבו המעצבים הסיניים היה ההבנה כי הצמחים משפיעים על האדם ועל חמשת החושים ולכן תכנון מוקפד יוכל להשפיע על האדם ולזכות אותו בתובנות, ובחיי רוגע ושלווה.
מטרת המעצבים הסיניים הייתה לאפשר חוויה רוחנית ואינטלקטואלית, ליהנות מהשהות בגינה ועדיין לחוש קירבה לטבע, וכך הצליחו גם לבטא את ההרמוניה שצריכה לשרור בין האסתטיקה של האדם לטבע. גן סיני טיפוסי מוקף קירות או חומה, ומתוכנן כך שלא ניתן לראות אותו מבחוץ, וכולל לפחות בריכה אחת, מפלים, עבודות אבן, טרסות, עצים ופרחים, עצי במבוק גבוהים ומבחר אולמות וביתנים בתוך הגן, המחוברים על ידי שבילים מפותלים. גנים סיניים קלאסיים מגוונים מאוד בגודלם, כשהאלמנט המרכזי שבהם הוא כאמור הבריכה או האגם, ולידו ממוקמים מבנים וביתנים שמקיפים אותו, וכך מתאפשר לצפות בהם מנקודות מבט שונות. בבריכה יהיו פרחי לוטוס או דגי זהב. המים בתרבות הסינית מייצגים קלילות, וביחד עם העצים הם מייצגים את הטבע בצורה חיה וטבעית, ללא סדר מכוון, ומהווים מרכיב חשוב בגן הסיני. לעומתם, הסלעים וקווי האדריכלות חסרי התנועה שאינם משתנים, יוצרים קונטרה מעניינת המספקת מראה קסום, ייחודי ומרשים.