מה עושים כשרוצים צמחים ממש לא מפונקים, כאלו שצורכים מעט מאוד מים, הם בעלי צבעוניות מיוחדת ולחלקם פריחות מרהיבות? עם כל הכבוד לכל הצמחים והעצים שיש לכם בגינה, אל תחשבו לוותר על הקקטוסים. כן, אותם צמחים שתמיד מעלים אסוציאציה של מדבר שכוח אל… אבל בהחלט יכולים להפתיע, ובגדול.
תכירו את משפחת הַצַּבָּרִיִּים (קקטוּסיים – Cactaceae). איך לבחור אותם? איך לשתול והיכן? לפניכם כמה טיפים בשביל ההתחלה. התוצאה מהממת ושווה כל מאמץ.
מדובר במשפחה הגדולה והנפוצה ביותר של צמחי מדבר שמוצאם במדבריות אמריקה ואפריקה, עם למעלה מ-2000 מינים, ויותר מ-10,000 זנים שונים, ששייכים ל-4 קבוצות: קקטוסים, סוקולנטים, טילנציות, אפורביות. הם קיימים כבר מיליוני שנים, ומאחר שהם התפתחו בתנאי מדבר, הם בעלי יכולת לגדול בתנאי אקלים קשים במיוחד. זהו למעשה היתרון העצום שלהם, בהיותם אוגרי מים ושורדים גם בתנאי יובש קיצוניים. הקקטוסים אוגרים את המים בגזע הצמח, והסוקולנטים לעומת זאת אוגרים את המים בגבעולים. לקקטוסים אין עלים אלא גבעולים בשרניים עם קוצים, שהם כנראה עלים שעברו תהליך הישרדות למול המחסור המים. הקוצים מספקים הגנה מפני מזיקים, בעלי חיים אוכלי צומח, הצלה ולחות לצמח ועיבוי הטל היורד לעבר שורשי הצמח. יש לשים לב כי לחלק מהקקטוסים יש פירות, אך לא כולם ניתנים למאכל וחלקם אף רעילים. למיני הקקטוסים השונים מיוחסות סגולות רפואיות כגון זירוז קרישת דם, בעיות סכרת ועוד, ומשתמשים בהם לתרופות ברפואה הסינית וההומיאופתיה.
אחד ממיני הקקטוס הידועים ביותר בישראל הוא הצבר המצוי, שמכונה סברס. מקור השם צבר נובע מיכולתו לצבור מים בגבעוליו לתקופה ארוכה. מוצאו של הצבר באמריקה, והוא נפוץ מאוד במכסיקו ובמדינות רבות בעולם. הצבר הוא צמח דמוי שיח וגובהו מגיע עד כ-5 מטרים. לכל גבעול פרקים גדולים דמויי אליפסה, עליהם פזורים קוצים קטנים ורכים. פירות הצבר מתוקים וטעימים מאוד למאכל, וגם הם מכוסים קוצים רבים. ניתן לראות את הצבר כצמח גדר חיה, במיוחד במקומות בהם רוצים ליצור חוצץ ולמנוע מעבר בין מתחמים, מכיוון שהוא קוצני וקשה לעבור דרכו. בארץ הצבר מתרבה בצורה מלאכותית או באופן טבעי כשהענפים נופלים לאדמה ומשתרשים.
משפחת הצמחים הסוקולנטים מכילה בתוכה צמחים בשרניים מאוד ואוגרי מים. פירוש השם סוקולנט הוא עסיסי, ומכאן נולד הכינוי. לסוקולנטים אין קוצים, והם מופיעים בשלל עלים צבעוניים להפליא: מכחול, ירוק ואפור, ועד לסגול אדום וכתום. צורת הגדילה שלהם מרתקת ומאופיינת בצורות דמויות שושנים או צורות פיסוליות מעניינות ומתוחכמות אחרות. הסוקולנטים קלים מאוד לגידול כשאר הקקטוסים, וכל מה שנדרש להם זו אדמה טובה בעלת ניקוז ומעט השקיה. ניתן לשתול אותם בעציצים, אדניות ומיכלי שתילה שונים.
ניתן להרבות קקטוסים וסוקולנטים על ידי ייחורים או על ידי הנצרים המופיעים בבסיס הצמח. את הייחורים או הנצרים שותלים במיכל שתילה עם אדמה מתאימה. ישנה גם אפשרות לרכוש זרעים, אך זמן ההמתנה לגדילה הוא ארוך הרבה יותר.
אחד הדברים הקריטיים להצלחת גידול הקקטוסים הוא שאדמת הגידול תהיה בעלת ניקוז גבוה ויכולת אחיזת מים נמוכה. עודף מים ואפילו עודף לחות, יגרמו לתהליך ריקבון הצמח ושורשיו. בין השקיה אחת לשנייה יש לדאוג שהקרקע תהייה יבשה לחלוטין, גם כדי שבקטריות או וירוסים לא יוכלו להתפתח ולגדול בסביבה לחה. קרקע איכותית והשקיה מוקפדת בהחלט הינם הגורמים המשפיעים ביותר על הצלחת גדילת הקקטוסים. ליצירת תערובת אדמה איכותית לקקטוסים יש לערבב אדמת חול ים טובה, דשן וסיבים אורגניים. התערובת צריכה להיות מאווררת ולאפשר ניקוז קל. אם מעוניינים לתת לקקטוסים דשן, כדאי לעשות זאת בתחילת האביב, בסביבות חודש אפריל, ועד תחילת החורף, דהיינו חודש אוקטובר.
קקטוסים דורשים השקיה מועטה יחסית. הם יכולים לשרוד תקופה ארוכה ללא מים, ובכל מקרה אסור להשקות אותם יתר על המידה. בכדי שצמיחתם תהייה במיטבה, יש להשקות לפי הטמפרטורה ולפי עונת השנה: פעם בשבוע בקיץ, ופעם בשבועיים בעונות המעבר, וגם אז רק במידה ששכבת הקרקע העליונה יבשה לגמרי. אם הקקטוסים בבית או במרפסת, ואינם מקבלים את מי הגשמים בחורף, יש להשקות אותם פעם בשבועיים.