We bring nature to life Roi Tomer
חולד או חפרפרת בגינה הם אחד המטרדים המכוערים שיש, ולא פשוט לטפל בהרחקתם. זה נפוץ במיוחד בסוף החורף ולקראת תחילת האביב – כשקמים בבוקר ופתאום מתגלות תלוליות עפר בגינה, ואם יש בה דשא טבעי, גם אותו מעטרות מספר ערימות אדמה רעננות. אולי כדאי להתחיל בכך שהאינסטינקט הראשוני של 99% מהאנשים הוא לכנות את המטרד בשם "חפרפרת", אולם למעשה חיה זו אינה קיימת בארץ, והחיה שאנו נתקלים בה היא החולד.
מי הוא החולד?
החולד שייך למשפחת המכרסמים והוא חי במחילות תת-קרקעיות באדמה אותן הוא חופר בעזרת רגליו הקדמיות. החולד, בדיוק כמו החפרפרת, אינו יכול לראות, אך הוא מבחין בין אור לחושך. במחילות הצרות והחשוכות הוא נמצא רוב השנה בבדידות, ומתקדם מהר מאוד אודות ליכולות החפירה המהירות שלו. מאחר והוא מכרסם צמחוני, הוא ניזון מחלקי שורשים, בצלים ופקעות. הזכר והנקבה נפגשים רק בעונת הייחום ומזדווגים. במקרה של היתקלות בחפרפרת או בחולד, יש להיזהר מאוד כי הם נחשבים תוקפניים ועלולים לנשוך בחוזקה, לגרום לדימום ואף להעביר מחלות שונות.
במאמר זה נתמקד בהתמודדות עם נזקי החולד בגינות פרטיות, ומה ניתן לעשות :
הנזקים שהחולד גורם
החולד עסוק בחפירת מחילות צרות מתחת לפני האדמה, וגורם לנזקים חמורים לחקלאות, לשטחים ציבוריים פתוחים ולגינות פרטיות. אינספור שיטות הומצאו כדי להילחם במפגע הטורדני הזה, אך כדאי לדעת שחלקן הגדול מסוכן מאוד והן כוללות לעיתים שימוש בחומרי הדברה רעילים לאדם (תוך כדי ההדברה ומהלך האחסון של החומר), ואחרות אינן חוקיות. בנוסף על כך, הדברת חפרפרות בשטחי חקלאות, כלל אינה דומה להדברה בגינות פרטיות. החולד חופר את המחילות התת קרקעיות בעומק של בין 20 ל-40 ס"מ. כאשר יש תלוליות עפר על פני האדמה, ניתן לשער כי המחילה נמצאת מימין או משמאל לתלולית האדמה.
אנו מזהים 4 נזקים עיקריים :
- בעיה אסתטית במראה הגינה – החולד חופר מתחת לפני האדמה ויוצר תילי אדמה במקומות שונים בדשא ובגינה.
- פגיעה בצמחים – החולד אוכל שורשים, בצלים ופקעות וגורם לנזק ולהתפתחות הצמחים. כמו כן חשיפת שורשי צמחים גורם להתייבשותם, במיוחד אם הם צמחים עדינים ורגישים. גם ירקות ופירות הגדלים באדמה, ניזוקים מהם באופן בלתי הפיך.
- פגיעה בתשתיות – במהלך החפירה של החולד, כאשר הוא נתקל בצינורות מים וביוב, הוא פוגע בהם. נזקי הכרסום פוגעות גם בתשתיות מערכת התאורה בגינה, ובכבלים וצינורות נוספים במידה ומונחים באדמה.
- העברת מחלות – החיות הנמנות על משפחת המכרסמים עלולות להעביר מחלות שונות הן דרך ההפרשות והן במקרה של נשיכה.
איך להיפטר מחולד בגינה?
כאמור, יש הרבה שיטות להתמודד עם הרחקת חולד מהגינה, כאשר אני מאוד ממליץ להיעזר במדביר מקצועי, במיוחד בגלל שזה לא פשוט, ועלול להיות מסוכן. הדברה באופן כללי, ובכלל זה הדברת מכרסמים, צריכה להתבצע רק על ידי חברת הדברה בעלת ניסיון וידע מקצועי. למרות זאת, יש כמה פעולות שניתן לבצע, ורק לאחריהן לקרוא לעזרה מקצועית. במידה ולא צלחתם את משימת הרחקת החולד, מדבירים מנוסים מיומנים בכך, וחלק מהם מתמחים בין היתר גם בהדברת חפרפרות / חולדים. חפרפרת או חולד הם מכרסמים שניתן להתמודד מולם בכמה שיטות. חלקן יעילות יותר וחלקן פחות, להלן סקירה של השיטות הידועות. שתי השיטות הראשונות, כדאי שיבוצעו על ידי מדביר מקצועי.
הדברה באמצעות החדרת רעלים לתוך המחילות – בשיטה זו מדבירים את המחילות בהן חי החולד וגם את הצמחייה שסביבתם. זוהי שיטה אגרסיבית אך יעילה יחסית לשאר האפשרויות – פיזור כדורי רעל הממיתים את החולד לאחר מספר ימים. זוהי השיטה כאמור יעילה ביותר, אך צריך להיות מנוסים ומיומנים בהחדרת הרעל לתוך מחילה, שכמובן יש לגלות את מיקומה קודם לכן ולאחר מכן לאטום אותה היטב כדי שהחולד יגיע לגרגירי הרעל ויאכל אותם. כיום לא כל שיטת ההדברה מאושרות על ידי משרד החקלאות, וכאשר מדובר ברעלים מאושרת רק השיטה של שימוש ברעלים מגורענים. כדורי הרעל היחידים המותרים לשימוש בגינות הם הרעל אנטי קואגלט, שהוא פועל רק לאחר כשבועיים מאחר שפעילותו מושהית. הרעל מגיע בצבעי אזהרה בולטים ובמספר צורות: מיכלים קטנים ובהם החומר, בחיטה גרוסה ועוד.
הצבת מלכודות – הנחת מלכודות שאמורות לתפוס את המכרסם, נחשבת להיות פעולה קשה יחסית כיוון שקשה למצוא את מחילות החולד, וגם מכיוון שמדובר בפעולה מסוכנת. כדאי להציב את המלכודות בסוף החורף – תחילת האביב, או בשלהי הקיץ – תחילת הסתיו. יש לאתר את החפירות החדשות בהן יש פעילות, וזאת על ידי הריסתן והמתנה לבנייתן מחדש. אם אכן רואים שהן פעילות, יש להניח את המלכודת בפתח המחילה. אם החולד לא נתפס במהלך 48 שעות, יש להעביר את המלכודת לתלולית אחרת. מדובר במלכודות קפיץ המסווגות לשני סוגים: מלכודות שלוכדות את החיה, איתן יש להיזהר כיוון שהחיה תוקפנית מאוד וצריך לדעת מה לעשות איתה לאחר הלכידה. הסוג השני הן המלכודות שהורגות את המכרסם אך הן מאוד קשות לתפעול ועלולות לגרום נזק קשה למי שאינו מיומן בהפעלתן.
הדברה אלקטרונית – בעזרת מכשירים אלקטרוניים המשדרים אותות ותנודות המרעידות את הקרקע ניתן להבריח את המכרסם. יעילותם של מכשירים המייצרים קולות וצלילים נבדקה, והוכח שהם יעילים בהברחת חפרפרות מהאזור בו הם מופעלים. בכדי שהאזור כולו יורעד ויפריע את מנוחתו של החולד, יש צורך במספר מכשירים, בהתאם לגודל השטח. ניתן לרכוש מכשירים נוספים כגון צינור בעל זמזם המשמיע זימזום שמבריח את החולד, או מכשיר בעל דוקרן שנכנס לאדמה ומשמיע רעש מפחיד. אפשרות פשוטה וביתית יותר היא לחפור חור בתלולית האדמה ולהכניס אליו בקבוק זכוכית באורך 30 ס"מ, כאשר שליש ממנו יהיה מעל האדמה. הרוח הנושבת תיצור צלילים אשר יטרידו את החולד והוא יעזוב מיד את האזור.
הריסת המחילות ויישור הקרקע – אפשרות קלה לתפעול היא הריסת המחילות באמצעות את חפירה, וישור הקרקע. דרך זו אינה יעילה לאורך זמן מכיוון שבכל דקה שאנו מיישרים את האדמה, החולד מתקדם וממשיך לחפור באדמה, ועל כל מחילה שנהרסת, נחפרת מחילה חדשה. חלק מהמחילות נמצא בעומק האדמה, מה שמקשה על החפירה, ובשיטה זו הגינה הופכת להיות כמו לאחר מלחמה, ויהיה קשה לשקם אותה, במיוחד כשלא מאתרים את מקור הבעיה ולא פותרים זאת.
הצפת המחילות במים – שיטה שנהגו בה כבר לפני עשרות שנים. מכניסים צינור מים לתוך המחילה, ופותחים את הזרם עד להצפתה. הבעיה בשיטה זה שהחולד לא תמיד טובע כי הוא רגיל להצפה של מי גשמים עזים, לרוב הוא מצליח לברוח מחוץ למחילה, ואז לא תמיד מוכנים לתפוס אותו. בנוסף, אם הוא יברח הוא ימשיך לחפור מחילות ויישאר מתחת לפני האדמה. שיטה נוספת הקשורה להשקיית הקרקע היא לערבב מים עם שמן קיק (חומר שדוחה מכרסמים ומזיקים רבים) וסבון, ולהספיג את הקרקע, ואתם זוכים בחודש שקט, אך בעייתי מבחינת גידול צמחים. גם במקרים מעטים בהם החולד בורח מחוץ למחילה, יש להיות מוכנים לתפוס אותו מיד כשהוא יוצא, אך להיזהר מכיוון שהוא חיה תוקפנית והוא עלול לנשוך ולהעביר מחלות.
הריגת החולד עם טוריה – קצת אכזרי, אבל יש שבוחרים דווקא בשיטה הזו שהיא זולה, מהירה וחוסכת את השימוש ברעלים המזיקים גם לסביבה. הבעיה היא שצריך חוסן רב, אומץ, והרבה סבלנות. יש להצטייד בטוריה חדה מאוד. עומדים מעל תלולית האדמה שחפר החולד, ורומסים אותה. החולד יגיע כדי לתקן את הנזק, וכאשר יתחיל להוציא שוב אדמה, יש להיות מוכנים מיד להכות עם הטוריה.
פתרונות טכניים – פתרון יעיל אך כזה דורש הוצאה לא מבוטלת, ולא בוודאות הוכחה יעילותו לאורך זמן. מדובר בהקמת מחסום בלתי עביר בעומק האדמה. יש להכניס את המחסום (גדר צפופה מאוד או עשויה מחומר קשה ובלתי חדיר) עמוק באדמה, לפחות בעומק חצי מטר. הגדר תמנע חפירת מחילות בשטח המגודר. בנוסף, ניתן להטמין באדמה פסולת שתזיק לפעילות החולד כמו הטמנת ענפים קוצניים, חלקי מתכת חדים, שברי זכוכית ועוד. אך יש לזכור כי זה מסוכן מאוד אם לאזורים האלו יש נגישות לילדים, בעלי חיים ואנשים שלא מודעים לקיומם של המפגעים האלו באדמה.
הרחקת חולד באמצעות צמחים – ידוע שמשפחת המכרסמים, וביניהם החפרפרת והחולד סובלים מריחות מסוימים, וכשהם במגע איתו הם מיד עוזבים את האזור. לדוגמא: שתילת צמח הריחן, או פרחי טגטס, ירחיקו את המכרסמים מהאיזור.
איסור הדברה באמצעות גלולות גז – השימוש באפשרות זו היה נהוג בעבר, אך כיום הוא אסור לשימוש בהנחיית המשרד לאיכות הסביבה. השימוש בכדורי גז פוספין מסוכן מאוד גם למדביר, וזה נובע מהעובדה שכאשר הכדורים נחשפים ללחות מתחיל להשתחרר הגז הרעיל. סביבת המחילות ידועה כמקום בעל לחות גבוהה, לכן הפגיעה עלולה להיות מיידית.
איך יודעים שהטיפול הצליח?
אם לאחר הריסת התלוליות, הן לא צצות שוב, סביר להניח שהחולד מת או כבר לא נמצא בחצר. יש לחכות פרק זמן של כשבועיים, מכיוון שחלק מסוגי הטיפולים הם בעלי פעולה מושהית, והתוצאות מגיעות רק אז. מדבירים נותנים אחריות מסוימת, לרוב למשך פרק זמן קצר, וזה מתייחס רק לגבי תלוליות האדמה של החולד שהדבירו. אם לאחר זמן נוצרות בגינה תלוליות חדשות, אז ייתכן שמדובר בחולד חדש.